הכרעת דין בתיק תת"ע 4456-01-11

הנאשם הובא לדין באשמה של אי ציות להוראת שוטר.

על פי עובדות כתב האישום הורה שוטר במדים לנאשם לעצור את רכבו אולם הנאשם לא מילא אחר ההוראה אלא המשיך בנסיעה כאשר הנוסעים ברכב, לרבות תינוק אינם חגורים כנדרש, הוריד חלק מהנוסעים, עקף טור רכבים עד שנעצר על ידי ניידת שדלקה בעקבותיו.

במועד ההקראה טען הנאשם כי שוטרת סימנה לו להאט, אולם בהמשך ביצעה תנועת גוף ממנה הבין שעליו להמשיך לנסוע. הנאשם טען שלא הוריד נוסעים מהרכב, כי כל הנוסעים היו חגורים, כי השוטרת קבעה את מספר הילדים שהיו ברכב לפי המחשב שלה.

מטעם המאשימה העידו השוטרות נטלי בצרי (להלן: בצרי) ושירן כהן (להלן: כהן).

הנאשם העיד לעצמו.

הלכה למעשה אין מחלוקת בין הנאשם ובין השוטרות שהעידו לפניי כי השוטרת כהן הורתה לנאשם לעצור את רכבו. הנאשם הוסיף בעדותו כי השוטרת סימנה לו עם ידה הימנית להמשיך בנסיעה, זאת תוך כדי שהיא משוחחת בטלפון, ובעקבות תנועתה זו הבין כי עליו להמשיך בנסיעה. טענתו העקרית של הנאשם הינה כי השוטרות סברו בתחילה כי מדובר בעבריין כבד, אולם לאחר שעצרו את הנאשם והבחינו כי לא ביצע כל עבירת תנועה, בחרו למסור לו כתבי אישום בגין נוסע לא חגור ובגין אי ציות להוראת שוטר, על מנת שלא להודות בטעותן.

שקלתי את גרסאות הצדדים ואני מודה לדחות את גרסת הנאשם ולקבל את גרסת השוטרות.

ראשית, הנאשם לא טרח לחקור את מי מהשוטרות באשר לתנועת היד הנטענת, ממנה הבין כי זו הורתה לו להמשיך בתנועה.

שנית, במועד ההקראה הובהרה לנאשם, אשר אינו מיוצג, את הנפקות שתהיה למחדלו מלהעיד את אשתו. חרף הבהרה זו בחר הנאשם שלא להעיד את אשתו אשר שהתה ברכב במועד האירוע. כלל הוא כי הימנעותו של בעל דין מלהציג ראיה מבססת הנחה כי אילו היתה אותה ראיה מוצגת לביהמ"ש היה הדבר פועל לחובתו של הנאשם.

שלישית, הנאשם אישר בעדותו ובסיכומיו כי במועד האירוע הסיע ברכב את אשתו, כאשר על ברכיה יושב תינוק. טענה זו מחזקת את גרסת כהן לפיה הבחינה כי האם אוחזת בידיה תינוק. די בכך כדי להפריך את סברתו של הנאשם כי השוטרות החליטו לייחס לו עבירות שלא בוצעו על ידו, מאחר ונמנעו להודות בטעותן. הנאשם מודה כי ביצע עבירה חמורה ביותר של הסעת ילד לא חגור על ברכיו של אדם מבוגר. מדובר בעבירה חמורה של נהיגה בקלות ראש אשר על פי הפסיקה הענישה בגינה חמורה ביותר. לו ביקשו השוטרות לפגוע בנאשם די היה להן לייחס לו את העבירה האמורה. העובדה שהשוטרת הסתפקו בעבירות של אי ציות להוראת שוטר והסעת נוסע שאינו חגור מלמדת בצורה ברורה כי לא ביקשו להתנכל לו.

סוף דבר, באתי לידי מסקנה כי האישום המיוחס לנאשם הוכח מעבר לכל ספק סביר ולכן אני מחליט להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו.

<#8#>

ניתנה והודעה היום ח' תמוז תשע"א, 10/07/2011 במעמד הנוכחים. 

<#9#>

גזר דין

הנאשם שלפני הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של אי  ציות להוראת שוטר. על פי המפורט בהכרעת הדין הנאשם, אשר הסיע ברכבו את אשתו כאשר על ברכיה תינוק קטן, לא ציית להוראה שניתנה לו על ידי שוטרת לעצור את רכבו בצד הדרך, אלא המשיך בנסיעה.

המאשימה מבקשת להטיל על הנאשם פסילה ארוכה שלא תפחת משנה, זאת תוך שהיא מפנה לגזר הדין שניתן מלפניי מיום 26/1/2010 בתיק ת 16612/09, בו נגזר דינו של נאשם אשר הסיע תינוקת כבת שנתיים מונחת על ברכיו וילד כבן שלוש בכיסא שליד הנהג כאשר הוא אינו חגור, לפסילה למשך שנתיים, קנס ופסילה על תנאי. גזר הדין הנ"ל אושר בביהמ"ש המחוזי אשר התייחס בפסק דינו לסיכון הרב הכרוך בעבירה האמורה.